אלו תולדות נתן לבית יוסף הואהלינב - דברים שנכתבו ע"י חברו נ. זכאי בשנת 1959 והוקראו במסיבת חנוכה במועדון הותיקים

דרכם של יהודי פאהוסט היא אחרת לגמרי מיהודי העיירות שבסביבה. הם אינם עוסקים במסחר. הם סטו מדרכם של יהודי העיירות. הם אינם פותחים חנות ברזל אם מחתנים בן וחנות לממכר קמח לבת שנישאה.
הם גם אינם כמו היהודים ההם חתני המשי שמקבלים נדוניה הגונה ומתחילים בסחר המנופקטורה, או יוצאים במקלותיהם בימי השוק לועסים קש ומביעים דעה על חיטה. הם חקלאיים משנים, חוכרים את גני עצי הפרי שבסביבה ובעונת הקטיף יורדים לגניהם עם כל בני ביתם, מקימים לעצמם סוכת ענפים, מביאים איתם כלי בית ומטבח או חוכרים חלקת אדמה ומגדלים עליה ירקות ומזה מוציאים את פרנסתם כל כולם. זריזים ושופעי בריאות, בעלי מרץ נראים אנשי פאהוסט.
שמש פודוליה שזפה את עורם וכפור רוסיה מריץ את דמם והעבודה מחזקת את גופם. לבושם הוא קצרות והם מגושמים. אנשי עיירות הסביבה התייחסו בביטול לאנשי פאהוסט. פה מעשה גויים בידיהם, כל ימות השבוע בשדה ללא תפלה, ללא לימוד תורה, לבושם לבוש גויים והתנהגותם כמו אנשי כפר. נזרו אנשי הסביבה את עצמם מהם, התביישו בהם, את בנותיהם לא נתנו לבניהם ואת בניהם לא לקחו לבנותיהם, כי מה יהיה מהם יושבים בסוכות ענפים ויעבדו כגויים וילמדו ממנהגיהם עם מגפיהם רחבי האף שריח עטרן נודף מהם, בניהם חבושי כומתות עם מצחים מבריקים, עם תלתל משתולל מתחת למצח, חולצות רקומות ללא סימן של טלית קטן שמעשי גויים בידיהם ומספרים מפה לאוזן שההוא בנו של חוכר הגנים בפרברי פאהוסט מעורב בין השקצים, שותה עמם לשכרה, מבריח איתם יונים, רוקד עם השקצות ואינו נזהר במאכלים שלהם, עד שעבר אליהם יוסף בוקסור הואלינו עם פסיה אשתו עם ארבעה בניו וארבע בנותיו. הוא יהודי תורני מחסידי סטיפאן היושב על התורה, והיא עקרת הבית טובה, אישה נבונת דעת וחרוצת כפיים, היא המשגיחה על הליכות הבית, היא החוכרת את הגנים, היא המתכננת את שטחי הירקות, היא מסדרת את העבודה, משגיחה על השקצים, מעריכה את היבול, ובעלה יוסף הקצה לעצמו בתוך סכת נוצרים פנת בית ומנורה לידה; בלילה הוא עוסק בתורה, ביום משגיח על העבודה. ל-4 בניו צרף את שכניו לחכירה ועורך אתם תפילה במניין; ארבע הבנות קוראות צאינה וראינה ומעשה ביכלאך; ארבע בניו הם חברים פעילים בס"ס ציונים סוציאליים. מאז שהגיעה משפחת בוקסור נשתנה היחס לחוכרי הגנים. אין היהודים היפים מהסביבה מעקמים את חוטמיהם ומתייחסים בביטול לאנשי פאהוסט. ביתו של יוסף בוקסר משמש מקום כינוס לחסידי סטייפן.
מיום שהבן נתן חזר מהישיבה מפינסק ונתפס לקריאה בספרים החיצוניים נהפך הבית למועדון עבור הנוער הפאהוסטי. קוראים ביחד את "התועה בדרכי החיים", מתווכחים על הספר "קבורת חמור" ובלילות קיץ נשמעים מתוך הגנים החכורים שירי ציון "מקום שם ארזים" רוקדים חושו אתם חושו, לומדים לחרוש ולקצור, להכשיר את עצמם לעבודה בציון, מתעמקים המה בספר גיבורי האומה וחולמים להיות כמותם. הבן נתן המשתתף בהגנה עצמית גולה לאודסה שם הוא אורח קבוע בבי"כנ והישיבה המודרנית "יבנה", מסתופף במחיצתם של מנדלי, רבניצקי, אוסישקין.

בינתיים מגיע הזמן לגיוסו לצבא, ובכדי לא לגרום להורים אי נעימות הוא מתייצב לצבא ובשנת 1908 הוא עובר את הגבול דרך ברויד ובנר השלישי של חנוכה הוא מגיע לנמל יפו לאחר טלטולים של 26 יום. מחוסר תעודות עלייה הוא נאסר. מתוך ניסיון של בריחות הוא יודע להתחמק מבית הסוהר ומתקבל לעבודה בסבלות במחסן עצים. אין עבודה זו מספקת אותו והוא עובר לגליל לעבודה חקלאית, שם הוא מראה את בקיאותו בעבודה מבית אבא ובתור שכזה הוא נדרש לעבודה בחוות סג'רה שם הוא מוכיח מלבד בקיאותו בחקלאות את סגולותיו באדמיניסטרציה. ונתן נדרש ב-1910 לארגן עבודה למובטלים באדמת הקרק ובאותה השנה לארגן עבודה של ששים פועלים בחוות מגדל, לשם גידול אספסת וצמר גפן. נתן נשלח לדמשק להשתלם בעבודת השקאה, ושם הוא חוקר את דרכי היצוא של שתילים וירקות וכשנתן חוזר מדמשק הוא חוכר חלקת אדמה עם חברתו בחיים חוה וביחד עם עוד חברים מפועלי מגדל מקבלים על אחריותם את גדולי ירקות למשלוח. וחברים אלה שימשו בבוא הזמן גרעין למושב העובדים. קבוצת מגדלי ירקות מתפזרת ונתן ממשיך בעצמו והוא משמש אקספורטר, הראשון למשלוח תנובות השדה גם לביכורי ירקות לחוות ביתניה.

1915 הארבה מתפשט בארץ. נתן מתמנה מטעם המושל התורכי להשמדת הארבה, בינתיים הוא ממונה מטעם אגודת החורש לנהל עבודות ציבוריות בייבוש וסיקול ובשעות הפנאי הוא לוקח חלק פעיל ביסוד קופת חולים ונבחר לחבר המרכז.
1919 הארץ כולה כבושה בידי האנגלים, הקשר בין הצפון והדרום מתחדש, באותה השנה נתן נבחר כחבר במרכז החקלאי ומוסרים לו את התפקיד של עבודות ציבוריות. הגרעין להתיישבות עם משפחת נתן עולה לחמרה.
1920 מלחמת ערבים נגד הצרפתים, 4 נקודות בגליל: חמרה, כפר גלעדי, תל-חי ומטולה נחרבות ונעזבות. נתן בכל עת עמידת הגבורה של אנשי תל-חי משמש אחד המקשרים של הסביבה עם ועד הצירים בירושלים ודואג לנשק ומצרכים. לאחר נפילת חמרה נתן מתיישב בטבריה ומנהל עבודות של בניין בתים ביבנאל וכנרת למתיישבים התימנים. בפרק זמן זה הוא נדרש לבוא לירושלים לקבל מהממשלה המנדטורית עבודה ציבורית גדולה. הוא גומר את החוזה בכי טוב וחותם עליו בשם המרכז על קבלת סלילת כביש ראשון טבריה-צמח ומיד באופן קדחתני הוא מכין את כל הדרוש להתחלת העבודה ובאותו החודש התחילו בעבודה שהעסיקה 600 פועלים.
באותה השנה הוא חותם על חוזה נוסף, על קבלת עבודת הכביש טבריה-טבחה וכשמוקמת אספת הנבחרים נבחר נתן לציר בה ובועידת יסוד ההסתדרות נתן נבחר למרכז לעבודות ציבוריות כאחד מהחמישה. הואר מקבל עוד עבודות כבישים עפולה-נצרת, חיפה, גבע, מסילת ברזל פתח-תקוה ראש העין, סרפנד, לוד, חפירות ביבנה ועוד. בינתיים הוא מארגן את מושב העובדים כפר יחזקאל ועולה...וגם שם אין נותנים לו מנוחה, הוא נדרש לפעולות ובכדי שיהיה קרוב למקום התפקיד הוא משתכן בשכונת ברוכוב. הרעיה מפתחת משק עזר ומטפלת בילדים.
מקימים את המשביר ונתן נדרש לארגן מחלקה למכירת תוצת המשקים וביצוא לחוץ לארץ עד שהפכו את המחלקה למפעל עצמאי בשם התנובה ועל נתן הוטל התפקיד של מנהל מחלקת ביעף. עבודה זו ויחסי חברים ממאיסים עליו את העבודה הציבורית ולאחר 25 שנות עבודה נתן מתפטר בשנת 1932 ועובר לעבודה בסקטור הפרטי של תוצרת חקלאית, וכך עברו 50 שנים.

השקעת כוחות מרובים ביחד עם החברה בחיים חוה, הלוקחת חלק רב בכל המצבים, בעבודת ובסבלנות מיוחדת מתוך שקט נפשי ע"י הסתפקות במועט גדלו 4 ילדים, בנים ובני בנים מושרשים בארץ, מהם פעילים בחיי קיבוץ.
גם בשכונה אינו נח, נותן מזמנו ויכולתו, משמש בכל ועדה מקומית וציבורית, כל קשה עניין, כל פעולה ציבורית, כל עסקנות מקומית, כל בוררות מסובכת, מופנות העיניים לנתן. בינתיים הזדקן האדם בגיל ורוחו עודנו צעיר עימו ואינו יכול לנדוד למרחקים, התמסר כולו להקמת מועדון הותיקים ונפח בו מרוחו הצעירה ובכל יום שני ורביעי, עת החברים הותיקים מסובים מסביב לשולחנותיהם ועוסקים בקריאת משחק ושיחה, מתהלך לו נתן בין השולחנות כמחותן המארח שושבינים, לזה ליטוף, לשני מילה טובה, לשלישי אוזן קשבת להשתפכות הנפש ולרביעי תביעה לביקורים יותר תכופים במועדון ולמי שהוא דברי פיוס ובינתיים הוא חוקר ודורש למי מלאו שנותיו, למי נתווסף מה שהוא למשפחה, למי שתאריך נכבד בתקופת חייו, וידוע אז שהוא זומם עוד נושא, יותר תוכן, תוספת ציון למועדון הותיקים - ילד טיפוחיו והחברים הותיקים כבר יודעים שעליהם להיות פנויים לימים אלה ולא יפקד מקומם במועדון. התהלך לו נתן חופשי ממסיבות לעצמו ודמה בנפשו כי הגורל לא יפגוש אותו.
ריגלו החברים אחריו וביום 3 לחנוכה, יום מלוא חמישים שנה לעלייתו גילו החברים את גילו וגילו בגילו ושלמו לו מידה כנגד מידה.

נ. זכאי
חנוכה תשי"ט

נתן חרובי

לקבלת העתק מסמכים מקוריים באיכות גבוהה יותר, או לכל נושא אחר אשר קשור לתולדות משפחת חרובי | נא ליצור קשר עם זיוית כהן אבירם במייל: ארכיון חרובי

© כל הזכויות שמורות למשפחת חרובי