 |
|
||||||||||||||
הצרכניה הראשונה בארץ ישראל הקמת הצרכניה, היא "אגודת הצרכנים והיצרנים בשכונת בורוכוב", חלוצת האגודות ממין זה שהוקמו אחר כך בכל רחבי הארץ. משום כך יש עניין רב בהתפתחותו של מוסד זה. שלב אחר שלב, עדי הגיעו להישגים מפוארים במרוצת השנים. ראשית היזמה להקמת הקואופרטיב הייתה, כאמור, הודעת הנהלת המשביר על החלטתה לסגור את סניפה בשכונה. מאחר שלא נשא את עצמו וגרם להפסדים. המשביר הבטיח את עזרתו, אולם עיקר המעמסה היה צריך ליפול על שכם החברים היוזמים, ובאחת האסיפות הכלליות בראשית 1928 הוחלט להקים את האגודה אם יימצאו לפחות עשרים חברים שכל אחד מהם יסכים להשקיע חמש לירות דמי מניה ליצירת הון יסודי. וסימן טוב הוא לשכונה. כי הדיבורים על כך לא נתמשכו יתר על המידה ומיד בסמוך לכך נבחרה ועדה זמנית והוטל עליה לעבד את תקנות היסוד שהובאו לעיל. בפברואר 1928, התקיימה אסיפה מייסדת בהשתתפות 18 חברים, אושרו התקנות ונבחרה הנהלה (ש. בן צבי, מ.חקלאי ונ. חרובי). נחתם חוזה עם המשביר, שלפיו נקבעו הקשר המסחרי והיחסים בין המוסד הצעיר לוותיק ממנו. המשביר קיבל על עצמו להשקיע מאה לירות, כהלוואה להון יסודי ולראשית העבודה. היום הגדול הגיע וב-25.3.1928 נפתחה החנות הקואופרטיבית הראשונה בשכונה ובארץ כולה. ואם היה הראשון לימי הצרכנייה גדול, הרי היו הימים הבאים אחריו גדולים ממנו, שכן גדל ועלה המפעל מיום ליום לשמחת הרבים והחברים. בעשרים חברים נפתח המוסד, ומקץ שנה ורבע נתפרסם המאזן הראשון (30.6.29-25.3.28) ולפיו הגיע מספרם כדי 43. מספר זה ודאי שאינו גדול, אולם הוא רב לגבי היחס האדיש והצונן בו נתקל המוסד עם ראשית פסיעותיו. ברם, קמעה קמעה גברה השפעתה של הצרכנייה בחיי השכונה ומפדיון של 165 ל"י לחודש בזמן הראשון קפץ הוא ל-350 ל"י. מכירת התוצרת, המתחילה להעסיק עתה את מנהלת הצרכנייה, נידונה בפרטות על ידי נתן חרובי, המתעכב בפירוט יתר על כל הבעיות הכרוכות בכך בשכונה. ראש לכל הוא מבקש לתקן את המעוות שהקואופרטיב הנושא את שמות הלווי: "צרכני-יצרני", אינו למעשה אלא צרכני בלבד. "אני חושב - כותב הוא - שלהבא צריך לחול שינוי יסודי במובן זה: או שהקואופרטיב יהיה צרכני בלבד, או, שהוא יתחיל לפעול במרץ גם בארגון תוצרת מקומית ובמכירתה ועל ידי כך יצדיק את השם: "צרכני-יצרני". אכן התחלה נעשתה כבר מקודם, בייחוד בתחום משק החלב. אולם הפעולה לא הצליחה בשל הטעמים הבאים, המיוחדים לשכונה: "איננו יצרנים קבועים כמו בכפר. יצרנותנו היא על פי רוב מקרית: גם המנהלה וגם העובדים בקואופרטיב התמסרו בעיקר לסידור הצרכנות ואילו היצרנות הייתה לנו כבת חורגת". הוא דן בכל ענף מענפי המשק ומראה עד כמה בולם המכשול של חוסר כוח ארגוני משותף למכירת התוצרת את גידולם והתפתחותם של כל ענפי המשק בשכונה. את מסקנותיו הוא מסכם בצורת הצעות מנוסחות סעיפי סעיפים, שכל עיקרם הם היסודות: הגדלת התוצרת בשכונה ללא צורך של חיפוש אחרי שווקים למכירה בעיר ובמקומות אחרים. המסקנה הכללית היא: "אין לנו דרך אחרת בטוחה וגם טובה, אלא להשתמש בקואופרטיב שלנו". |
ראשי פרקים |
 |
|
| הצצרכניה הראשונה בארץ ישראל | |
 |
לקבלת העתק מסמכים מקוריים באיכות גבוהה יותר, או לכל נושא אחר אשר קשור לתולדות משפחת חרובי | נא ליצור קשר עם זיוית כהן אבירם במייל: ארכיון חרובי |