חוות מגדל הסיפורים על העבודה בחווה משקפים את תמימות התקופה ואנשיה, החזון הפנימי של החלוצים הצעירים שהובילו את מפעל ההתיישבבות הציוני לדורותיו.


חוות מגדל

1910- נקנתה מגרמנים חוות – מגדל השוכנת לחוף הכנרת. מנהל החווה – גליקין, ביקש מהסתדרות "החורש" (מוסד נבחר ע"י הפועלים החקלאיים בגליל שהיה כמו "המרכז החקלאי" בראשיתו) – פועלים לעבודה. הסתדרות "החורש" ייפתה את כוחי לנהל איתו משא – ומתן בנידון ובסיומו עברתי עם 10 פועלים ושתי פועלות לחווה. היינו הםועלים העבריים הראשונים על אדמה זו. בסוף השנה מנינו למעלה מ- 60 פועלת ופועל. בשלהי השנה הגיע לחווה בן דודי – יעקב זמדויס ז"ל.

1911 - חוות מגדל – המתה מפועלים. העבודה חולקה לארבע רשויות: גדולי פלחה, משתלה ונטיעות, רפת וחצרנות וגדולי שלחין. רכוז שטחי השלחין נפל בחלקי. שטחים אלו כללו: ירקות מסוגים שונים, אספסת וכותנה. בכותנה טיפל בעיקר בן דודי יעקב ז"ל. נשלחתי מטעם החווה לחודשים מספר לדמשק על מנת להשתלם בעבודות השקאה וגידולי שלחין. בתקופת היותי שם בררתי אפשרויות משלוח ביכורי שתילי ירקות וסוגי ירקות מסוימים ממגדל – לדמשק והסביבה.

קבוצת ירקנים - מתוך "פרקי חיים" של נתן חרובי

1912 - בשנה זו היו כבר בארץ פועלים שרכשו ניסיון בענפי החקלאות השונים, אולם בגידול ירקות היתה הידיעה מועטה. עובדה זו הביאתני למחשבה על הקמת "קבוצת ירקנים".
באתי בדברים עם מספר פועלים ממגדל החווה והצעתי כי נקבל על אחריותנו לגדל ירקות במקום כשותפות של רווח והפסד עם הנהלת החווה. הרעיון קסם לחברים ורקם עד מהרה עור וגידים. קבלנו שטח בקרבת ים כנרת, הקימו לנו צריף מגורים – והקבוצה קמה. (חלק ממנה הווה אחר כך גרעין להתישבות בחמרה ומאוחר יותר לכפר יחזקאל). עמד לנו ניסיוני בארץ ובחו"ל. הגידולים התפתחו יפה ונתנו תקוות. אולם..... לרוע המזל קפאו לילה אחד רוב הירקות, בפרט העגבניות הסמוכות לים. האסון אשר פקדנו - הרפה את ידינמו ולקראת השנה החדשה פורקה השותפות.

השלטונות תבעו מכל המתישבים כי יהיו נתינים תורכיים. הסתדרות "החורש" נתנה הוראות לחבריה שיקבלו את הדין. הפכתי – נתין תורכי.

1913 -
המשכתי בחווה – כמרכז השלחין. שלחנו לדמשק כמות גדולה של שתילי ירקות וירקות בכירים: פולים, חצילים ועוד.

היה זה האכספורט הראשון של ירקות מהארץ.


מקום עבודתי הראשון מתוך "פרקי חיים" של חוה פסח חרובי

חוות מיגדל – היתה כמצודה על גיבעה. חומת אבני בזלת, בתי מגורים צמודים אליה ושער ברזל מול הר הארבל המיתנשא. שטחי החווה השתרעו בבקעת גינוסר עד לים כנרת. מים להשקיה שאבו במוטור ממעין מקומי.

הגעתי למקום עם חברה, נשלחנו לעבודה בגן-ירק. מקום מגורינו היה בשדה לא הרחק מן הים. שם עמד צריף פחים גדול, לוהט ככבשן. בצריף – מטבח, חדר-אוכל וחדרי מגורים.
מידות החום בצל, נעו בקיץ בין 35 ל - 40 מעלות. עבדנו מזריחת החמה עד שקיעתה ובאמצע הפסקה, בשעות החמות ביותר.

אני וחברתי, גרנו בחדר אחד. מרכז הענף - נתן חרובי, ובן דוד יעקב בחדר שני. נוצרו קשרים טובים בין ארבעתנו והקימונו קואופרטיב קטן. אנו, הבחורות - בישלנו וכיבסנו. אכלנו במשותף - ואפילו קנינו פרה וכמה תרנגולות.

בימי שבת עלינו לחווה לקבל דואר, להחליף ספרים ולהפגש בצוותא עם שאר פועלי החווה. כנהוג בימים ההם ישבו החברים ושרו שירים. ליעקב, היתה גיטרה והיה מלווה אותנו.
סביב המעין היו ביצות ששררו בהן יתושי אנופיליס וגרמו למחלת הקדחת. קדחתי ימים רבים ובלעתי בקביעות כמויות גדולות של כדורי כינין. למרות זה המקום היה יפה ורומנטי. בקרבת המעין גדלו דגים. דגנו מהם לארוחות ערב שבת.

במשך הזמן עברנו הארבעה לגור במיבנה סמוך לחומת החווה. מחדר המגורים נשקף מראה נהדר של ים כנרת ועמק גינוסר הפרוש לפניו.
ראשי פרקים
  1. חוות מגדל
  2. קבוצת ירקנים
  3. מקום עבודתי הראשון

פועלות בחוות מגדל - 1914

 
 
 
 

לקבלת העתק מסמכים מקוריים באיכות גבוהה יותר, או לכל נושא אחר אשר קשור לתולדות משפחת חרובי | נא ליצור קשר עם זיוית כהן אבירם במייל: ארכיון חרובי

© כל הזכויות שמורות למשפחת חרובי